פסק-דין בתיק עת"מ 25706-05-11

לפני עתירה בה מבוקש לקבוע שהעותר הוא "דייר ממשיך" כהגדתו בסעיף 1 חוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן:-" חוק הדיור הציבורי") בדירה מספר 4 ברחוב יוספטל 103 בבת- ים (להלן:-" הדירה") המצויה בעלות המשיבה ומנוהלת על ידי עמידר, החברה הלאומית לשיכון ובינוי (להלן:-" עמידר").

1.         רקע:

(א)                      העותר, טוען להיותו "דייר ממשיך" אחרי אביו המנוח, מר יוסף סויסה ז"ל (להלן:-" האב"), שהתגורר בדירה כדייר ציבורי משנת 1967 עד ליום מותו בתאריך ה-21.6.06.

(ב)                      לאחר מותו של האב, ביקש העותר מהוועדה המרחבית של המשיבה כי ינתן לו מעמד של דייר ממשיך וביום ביום 10.9.06 נדונה בקשתו ונדחתה. העותר ערער על ההחלטה לפני ועדת האכלוס העליונה מחוז גוש דן במשיבה (להלן:-"הוועדה") שדחתה ביום 27.8.07 את בקשתו, אך העותר נותר להתגורר בדירה.

(ג)                        משכך, החלה המשיבה בהליכים משפטיים לפינוי העותר מהדירה וניתן פסק דין לפינוי במסגרת ת.א. 1150/07 בבית משפט השלום בראשון לציון. העותר הגיש מצידו בקשה לביטול פסק הדין ועתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב במסגרת עת"מ 2440/08 וביום 1.3.09 ניתן פסק דינו של כב' השופט מודריק לפיו על העותר לפנות לוועדה תוך 45 יום ועוכב פסק הדין של בית משפט השלום. 

(ד)                      בעקבות פסק הדין דנה הוועדה ביום 28.12.10 בשנית בבקשתו של העותר והחליטה לדחותה. משכך פנה העותר בעתירה דנן, בתחילה נגד עמידר בלבד.

(ה)                      בדיון מיום 10.11.11 הוריתי על הגשת עתירה מתוקנת בצירוף המשיבה. ביום 14.12.11 לבקשת הצדדים נמחקה עמידר. ביום 15.6.11 הוריתי לעותר לפנות לוועדת האכלוס העליונה במשיבה תוך 21 יום ועיכבתי את פסק דינו של בית משפט השלום. העותר פנה לוועדת האכלוס העליונה ביום 6.7.11 ובקשתו נדחתה ביום 17.8.11.

2.            טענות הצדדים:

(א)               לטענת העותר, הוא התגורר עם אביו באופן קבוע למעט השנים 1982-1985. העותר לא החזיק בנכס מקרקעין אחר במועד הפטירה וכך בחמש השנים שקדמו לכך. משכך, שעה שהתגורר בדירה למעלה משלוש שנים קודם לפטירת אביו הרי שעונה הוא על ההגדרה של "דייר ממשיך" על פי חוק הדיור הציבורי וזכאי הוא להמשיך לשכור את הדירה מהמשיבה. נכון שהעותר לא חי בדירה משך שלוש שנים אלו ברציפות, אך הדבר נבע מתקופות מאסר אותן ריצה ובמהלכן שב לדירה בחופשותיו מבית הסוהר ואין לראות בתקופות מאסרו כעזיבה של הדירה שתשלול ממנו את זכותו להיחשב כדייר ממשיך.

(ב)               עוד טוען העותר שאכן כתובתו שונתה לכתובת בה מתגוררת אמו, אך הדבר נעשה בכדי להקשות על הליכי הוצאה לפועל שנוהלו נגדו.

(ג)                 ממשיך העותר וטוען שאמנם נערכו בדירה ביקורים מטעם נציגי עמידר בהם טען האב כי הוא מתגורר לבדו בדירה אך הוא לא היה מצוי באותה עת בקו הבריאות וחשש לפגיעה בזכויותיו בדירה. חפציו של המשיב נמצאו בדירה בהם נראה שלא הבחין עורך הדוח והם המעידים שהתגורר באותה עת בדירה.

(ד)               לבסוף טוען העותר שהחלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות קיצונית בהעדר הנמקה. 

(ה)               המשיבה טוענת מנגד שאין כל ביסוס חוקי להעניק לעותר את המעמד המבוקש בתובענה שעה שלדירה רשימת המתנה ארוכה של משפחות שנמצאו זכאיות לדיור ציבורי. החלטת הוועדה, שהעותר אינו מקיים את תנאי הסף להיחשב כדייר ממשיך, נסמכה על כלל המסמכים שהונחו לפניה, ביניהם גם תצהירי שכנים שהציג לה העותר, ומשכך היא מידתית וסבירה ומבוססת על תשתית ראייתית ועובדתית נרחבת.

(ו)                 המשיבה ממשיכה וטוענת שבין השנים 2002-2006 או בחלקים מהן, התגורר האב בדירה בגפו, כפי שעולה מדוחות שערכו נציגיה שביקרו בדירה במסגרת "ביקורי מעגל", והתרשמו שהמנוח מתגורר בדירה לבדו. כמו כן נסמכה ההחלטה על גובה תשלום דמי השכירות אותם שילם האב בהנחה מקסימאלית הניתנת רק למי שמתגורר בדירה בגפו. לאמור, יש להוסיף כי לפי בדיקה ברישומי משרד הפנים עלה שכתובתו של העותר לא היתה במועדים אלו בדירה אלא שונתה בחודש אוגוסט 2005 לרחוב מבצע סיני 12 בת ים, כתובתה של אימו. לטענת המשיבה, רק לאחר מות האב פלש העותר לדירה וזאת ללא ידיעתה. משכך ביום 6.9.06 דיווחה היא על פלישתו.

(ז)                עוד טוענת המשיבה, שלמסכת עובדות זו יש להוסיף כי העותר מתגורר בדירה לבדו ומשכך אין הוא עומד בקריטריון לפיו נדרש רף מינימום של מספר נפשות המתגוררות בדירה בכדי להקנות לו את הזכאות המבוקשת בעוד שבבת ים ממתינות 39 משפחות שנמצאו זכאיות לדיור ציבורי. נוכח האמור אין כל הצדקה להעדיף את שיכונו של העותר בדירה על פניהן.

(ח)               לבסוף טוענת המשיבה ששעה שלא נפל פגם קיצוני בהחלטת הוועדה אין מקום שבית המשפט יתערב בשיקוליה. 

3.          דיון והכרעה:

        לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה על נספחיהם הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

(א)                סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי מגדיר "דייר ממשיך" כך: